אופניים חשמליים מאגנום 20' - מבחן ארוך טווח

בקרוב

קופיקס cofix אבן גבירול 92 תל אביב

ב- 30.09.2013 נפתח הקופיקס באבן גבירול, הסניף הראשון בפרוייקט הגרנדיוזי של אבי כץ היזם של הכל בדולר ורשתות קמעונאיות נוספות.

מה הרעיון? מחיר אחיד וזול לכל מוצר - 5 ש"ח. ראינו את התופעה אצל לירן רצון מהפלאפל. השאיפה של היזם - להנגיש את המוצר ללקוח ולשבור את השוק. לא עוד קפה ב- 14 ש"ח.

בימים האחרונים עם פתיחת הסניף הראשון, הרשת היתה מוצפת בכתבות ותגובות ליוזמה. גם העיתונים הכלכליים ומהדורות החדשות לא נשארו חייבים וסיקרו את היוזמה של אבי כץ. תגובות המתחרים היו צוננות והזכירו שהמוצר שלהם איכותי יותר ויש מקום לשבת והסיפור הזה יחלוף במהרה, בטח שאי אפשר לטענתם להרוויח ממכירת קפה ב- 5 ש"ח.

החוויה

המקום עצמו מעוצב כקרון רכבת או נכון יותר כדלפק מזון בקרון רכבת, העיצוב נעים, צעיר, אורבני ולא משאיר מקום לשבת או להישען חלילה על דלפק כלשהו. בחוץ שולחן בר אחד או שניים.

על פחית קוקה קולה אי אפשר להתווכח. הטעם זהה והמחיר 5 ש"ח.

לעניין הגודל / איכות / טעם - הקוראסונים לא נופלים מגודלם של אלו המוצעים ברשתות האחרות דוגמת ארומה, ארקפה, אילנ'ס הסמוך ושאר בתי הקפה השכונתיים והאינטימיים יותר. הקפה מוגש בכוס שנחשבת קטנה, אבל עדיין המחיר נמוך ב- 50% מהפוך קטן בכל מקום אחר. גם הבייגלה והפוקאצ'ות משביעים רצון בגודל ועל הטעם אפשר להתווכח. לא מדובר במאפה עילית קראנצ'י וחלומי אבל בהחלט מספק למי שרוצה להנעים את אחר הצהריים במאפה טעים. הכריכים מסוג המשולשים המוגשים אצל חלקנו בשירות המילואים. בסיסיים, בגודל בינוני - אך שוב מספקים את הסחורה. האייס קפה בגודל של כ- 330 מ"ל (תיקון), אכן לא מדובר בכוס הג'ארה של ארומה שבשקט מחדירה לגוף מאות קלוריות, אלא בכוס צנועה יותר - הטעם והמרקם מצויינים.

בתור הארוך המשתרך בחוץ ברור שחלק הגיעו להרישם בספרי ההיסטוריה וזאת שמאחור התחננה לחברה הביישנית שלה לצלם ולעשות צ'ק אין תוך כדי התלבטות בין תפוזים סחוט, הפוך, בייגלה וקולה ולדעתי בסוף ארזו להם הכל ביחד.

לספקנים, מדובר באלטרנטיבה ראויה לקפה על הדרך, מאפה בוקר או מיץ סחוט של אחר הצהריים.

ובעניין החברתי, המסר ברור. לא עוד עושק, לא עוד כמויות גדולות מהרצוי כדי להשקיט את המצפון שלנו שהרגע נפרדנו מ- 30 ש"ח עבור קפה ומאפה. נשאר רק לקוות שבקופיקס ידעו לשמור על המחיר.

לצוד פילים - סרט הקולנוע הישראלי של הבמאי רשף לוי - לא מומלץ

אני לא מבקר קולנוע ווהשכלה שלי בתחום מסתכמת בכמה יחידות בגרות בתקשורת המונים בתיכון.
צפינו בסרט ביס פלנט בקניון איילון.

כבר בדקות הראשונות של הסרט, התחושה היא שמישהו פה לא השקיע. התחושה היא של סרט גמר של בוגרי החוג לקלונוע איפשהו, וברמה הנמוכה ביותר.
העלילה (או אוסף הסצנות שצולמו במקרה לסרט אחד) מספרת על בן לאבא שמת כעובד אבטחה בבנק. יתמות. יחסי בן - אמא - בן זוג חדש, קשיים כלכליים, חרם חברתי, סכסוך משפחתי ושוד בנק. אבל כל זה בכותרות ראשיות בלבד.
הרבה נושאים, שניתן היה להעמיק בהם בסרט באורך של 100 שעות, אבל לא זה המקום.
השחקנים הראשיים, מוני מושונוב וששון גבאי באחת מההופעות המביכות ביותר שלהם.
במילים הכי פשוטות, הם לא משחקים בסרט. אין דמויות.
כצופה, לא הרגשתי שאני מאמין לדמות, שכל אחד מהם, מנסה לשחק. התחושה שלי היתה שאני צופה ב"חייך אכלת אותה" של יהודה ברקן.  
המסר שקיבלתי היה, שהם פשוט זורמים עם התסריט, ולא מתאמצים.
לא נשאבתי למסך, לא נכנסתי לסיטואציה, לא הרגשתי ששום צד או תא במוח שלי השתתף בפעולת עיבוד כלשהי.
כי לא היה צורך. הכל צפוי, ברור, ידוע, נבוב, נמוך מהדרגה הכי הכי נמוכה שראיתי.
החלק שלדעתי הוא שיא השיאים הנמוכים בסרט היא הסצנה, שחוזרת על עצמה נדמה לי פעמיים או יותר, שבה בחורה צעירה - סיגי - (רותם זיסמן - כהן) משמשת כשוטפת זקנים תשושים בבית אבות. היא מבצעת את עבודתה תוך כדי האזנה למוסיקה באוזניות וריקוד חושני. ברקע, מוני מושונוב מתרגם לסובבים אותו מה הוא רואה "... היא נימפומנית... היא לא קיבלה...". כמובן שסיגי לובשת טייץ צמוד בצבע טורקיז זועק ובקלוז אפ הישר לאחוריה וכך אי אפשר שלא להבחין בחוטיני בו היא חמושה. 
אני לא פעיל פמיניסטי (אני כן בעד שיוויון ולא חושב שמקום האישה במטבח), אבל לא יכולתי שלא להיגעל מהשימוש בסטריאוטיפ הנשי, האובייקט המיני, ההחפצה, שהוגש באופן כל כך מבזה ובוטה.
העיקר שתהיה בחורה, חוטיני, גופיה וידברו קצת מלוכלך - הרייטינג כבר יבוא. 

הסרט מוגדר כ"קומדיה" בשבילי זו היתה טרגדיה.

אוליברי olivery אבן גבירול

סלט רחוב סיציליאני

סביר להניח, שמבקרי מסעדות בכירים יגדירו את האוליברי כפיצרייה שכונתית ותו לא. ואכן, אין מדובר במסעדת שף איטלקית דוגמת פרונטו ואחרות או כמי שמתיימרת להיות ככזו.
אוליברי היא מסעדה איטלקית פשוטה ונגישה ברמה של אמורה מיו ורוסטיקו. כל אחד יכול למצוא מנה לטעמו בתפריט ללא התחכמויות מיותרות ומילים גבוהות.
בתפריט של אוליברי אפשר למצוא מנות ראשונות בסיסיות, פסטות, פיצות שמוכנות בטאבון, ניוקי, לזניה, מנה אחת או שתיים בשריות וקינוחים.

ביקרנו במקום בארבע פעמים שונות בחצי השנה האחרונה, בכל פעם היינו מרוצים מחדש והרגשנו שאנחנו מקבלים תמורה לכסף שלנו.

הלחם הסיציאלני שמגישים באוליברי מצויין וממכר, מוגש עם שמן זית וחמאה, המחיר קצת יקר (19 ש"ח) אבל לא מדובר בפרוסות לחם מוכרות מכל מסעדה אחרת.
במנות ראשונות אין יותר מידי אופציות ולכן חזרנו אל סלט הרחוב הסיציאלני שמורכב בעיקר מעגבניות שרי ועלים ירוקים, קישוא (זוקיני) והוא מעולה בשילוב עם גבינת העיזים והבלסמי.
פפרדלה פטריות, מנה מעולה לאוהבי פטריות ולמי שלא אז לא כדאי כי המנה עמוסה בפטריות.
פיצה חצילים (48 ש"ח לגודל רגיל) שהזמנו באחת הפעמים היתה לא לטעמנו כי החציל היה מר ולא מוכן כיאות, אבל אל דאגה המנה הוחלפה ללא שיהוי...
לעומתה, הפיצה הירוקה מצויינת, עשויה עם רוטב תרד, זיתי קלמטה, קוביות עגבניות וגבינת עיזים ומוצרלה. אגב את הפיצות אפשר להזמין בשני גדלים, ואפשר לומר שגם הקטנה מביניהן מספיקה לבעלי קיבה רגילה.
ניוקי ארטישוק היה מעולה, עשוי ברוטב ערמונים ויין לבן.

הפיצה הירוקה

קינוחים לא טעמנו עדיין (אחרי כל הבצקים זה לא פשוט...), אבל הטירמיסו על הכוונת שלנו.

בקיצור, אם בא לכם לאכול אוכל איטלקי טוב בלי פלצנות יתר ובלי לקרוע את הכיס, באוירה ביתית ולא מחייבת זה המקום.

עוד משהו, מאתיים מטר מהאוליברי ממוקמת מסעדה איטלקית נוספת - רוסטיקו. בשתי פעמים שונות שביקרנו במקום התאכזבנו. אמנם האוירה שם יותר רומנטית ומחייבת. אבל, המנות קטנות ולא מצדיקות את המחיר, הטעם הוא עניין אישי, אבל לא עולה לגבהים, ואנחנו הגדרנו את המקום כמלכודת תיירים בעיקר בשל המחירים הגבוהים למנות קטנות ופשוטות.

חומוס הכרמל 11 - ביקור מהיר

יום שישי, 15:30 אני בשוק הכרמל... נזכר שיש שמועות על חומוס בתוך בית כנסת לשעבר. מחפש במפות גוגל חומוס הכרמל ומגיע לכתובת הכרמל 11, נעזר בוויז עומד בנקודה ולא מזהה את המקום, הבסטות והשוק ההומה מסתירים את השלט. בסוף אני מזהה את השלט של החומוס הכי טוב שאכלתי לאחרונה (כמובן אחרי אבו חסן עלי קראוון).
אני נכנס, ומזמין חומוס בצלחת. עשרה שקלים. 10 ש"ח. 2 פיתות בתוך שקית נייר חומה. החמוצים מגיעים עם החומוס הכל ביחד. חסכוני. המרקם מצויין, חלק. הטעם עשיר. הפיתות טריות. מה עוד צריך לבקש?
המקום עצמו מציג שולחנות וספסלי בית כנסת. מעץ. או כיסאות רגילים. התפאורה תזכיר לכם בית כנסת שכונתי ישן.

מרקם חלק ופיתות טריות בשקית חומה

חומוס בית כנסת

גם ללא השוואה כמחיר מול איכות החומוס מצויין. גם אם המחיר היה 20 ש"ח.
החומוס טעים והמחיר מצויין. אני חוזר!!! 

בורקס עמיקם אבן גבירול 21 תל אביב

קריספי ומופחת שומן אבל טעם חלש

הסניף ממוקם על רחוב אבן גבירול פינת דיזינגוף ברצף של פיצוציה פלאפל, בורקס עמיקם וסניף של עד העצם אקספרס. למקום הגעתי לאחר רכישת קופון ששוויו 36 ש"ח בעלות 18 ש"ח באתר של גרופון.

למי שחשוב המקום כשר והבונוס - פתוח 24 שעות.

המקום מציע בורקס גבינה, בורקס גבינה ותרד או גבינה עם זיתים.

ולמי שחייב יש גם בורקס תפוח אדמה.

הבורקס של עמיקם אינו בורקס מבצק עלים, אלא שילוב של בצק עלים ובצק פילו עם מעט מאוד מרגרינה. ההרגשה בסיום האכילה בהחלט קלילה ולא מזכירה שהרגע נגסת בבורקס שערכו הקלורי מוערך במאות יחידות אנרגיה.

הזמנתי בורקס גבינה שהוגש חם תודות לפלטה שמחוממת תמיד והתיישבתי על הבר. הקופון כלל בורקס קומפלט כלומר הבורקס מגיע עם מלפפון חמוץ מעט מאוד עגבניות מגורדות, סחוג ביתי, ביצה קשה וטחינה. אני בחרתי במיץ תפוזים אך הקופון אפשר גם יוגורט. בסוף קינוח... אזכיר בהמשך.

הבורקס כאמור עשוי משילוב של בצקים מופחתי שומן, קריספי מאוד, אך לטעמי היה אנמי. חסר את עוקץ הבורקס, הטעם המעט מלוח שמציף אותך בנגיסה של כל בורקס שווה. כאן היה חסר לי ולכן כבר אומר שאם חשקה נפשכם בבורקס לפנים זה לא המקום. אבל אם חשקה נפשכם במלבי זה בהחלט המקום. ניגשתי עצמאית למקרר ובחרתי קינוח גם את הרוטב האדום העשוי מסירופ מוכר ופשוט מזגתי בעצמי והוספתי קוקוס.

הטעם היה חלומי, המרקס נפלא, אחיד ומרגיש כמו גבינת מסקרפונה בקינוח הטירמיסו של הקופי בר. נהדר!

לסיכום, הבורקס בסדר ומטה, מי שנייד עדיף לקפוץ בשעות הבוקר לאלי גן עדן בשד' יפו פינת דרך בן צבי ולהתעלף מבורקס נהדר. לעמיקם, תשאירו את הקינוח.

מלבי חלומי

שווארמה דבוש - אבן גבירול 64 תל אביב

הסניף הזה של דבוש ממוקם בפינת הרחובות אבן גבירול 64 וצייטלין בתל אביב (מול כיכר רבין לכיוון מזרח). דבוש מציע שווארמה בלבד, בפיתה, בגט, לאפה. ניתן להוסיף ב 1 ש"ח מנת צ'יפס בשקית.
אין פלאפל, אין פיצה ואין סביח. רק שווארמה.
המקום מלא כמעט תמיד, בטח בשעות השיא. סגור בשבת.

פיתה מלאה בשווארמה דבוש

איך הטעם?
השווארמה של דבוש - הודו בלבד - מתובלת היטב, ונחתכם עסיסית ומעט קריספית. החיתוך נעשה באמצעות רובוט.
כמות הבשר במנה מכובדת ומצדיקה את המחיר.
הסלטים בסיסיים וכוללים, בצל עם סומק, מלפפון חמוץ וכרוב בסגול ולבן.

המחיר בדבוש עולה בקצב הביקוש לשווארמה (29 ש"ח בביקור האחרון). ויש קצב. אל תתפלאו עם כל פעם שתגיעו המחיר יעלה.

בכור את שושי סניף פרדס כץ ביקורת

עם הרבה הרבה רוטב שמכסה את כל הקוסקוס

בכור את שושי הוא מוסד של אוכל טריפוליטאי קרוב לחמישים שנה (מאז 1966) ואפשר לומר מבלי להעליב, שהמקום הוא מסעדת פועלים, אך רק במובן של המחיר והתפאורה הצנועה, שנשמרת במצוות הסב בכור ז"ל (אביה של שושי וסילבי שעובדות במקום), האוכל עצמו שופרא דה שופרא.
מי שרוצה ליהנות ממקום בשולחן מומלץ לו להגיע לא יאוחר משתיים עשרה וחצי, בכל אופן בשלוש כך ציינה שושי הסירים כבר ריקים. בכור את שושי מציעים משלוחי אוכל ועובדים עם חברות ההסעדה לעובדים.
הכתובת: רחוב הרב אבו חצירא 10 בני ברק.
אוכל קדימה אוכל.
לשולחן הוגש לחם אחיד פרוס עבה כשותף מצויין לכל רוטב פיקנטי שיוגש בהמשך וכמובן בן לוויה של הצ'רצ'י, בשפה נאורה מטבל של דלעת ותפוחי אדמה פיקנטי, שגם הוא הוגש לשולחן בנוסף לירקות חמוצים. אני הזמנתי קוסקוס עם שעועית אדומה והרבה רוטב (כך אני אוהב) וקציצת עוף. הקוסקוס כמובן מבושל כמיטב המסורת שעות ארוכות בסיר אידוי קומותיים ולאחר מכם עובר ניפוי. הטעם בחיבור עם הרוטב הסמיך והפיקנטי לא פחות מאלוהי. הקציצה בגודל בינוני פלוס עם הרבה בצל וירק השביעה לגמרי והשתלבה מצויין. שושי כיבדה אותנו בטעימות חריימה ותבשיל שעועית עם הרבה מנגולד וסלק ואיך לא גם אלו העלו חיוך. בקיצור, העסקית ללא שתיה תעלה 37 ש"ח, כוללת פחמימה וחלבון, אורז או קוסקוס עוף או בשר בירקות שעועית וכו'. מדובר בארוחה משביעה שמעלה חיוך ומזכירה את בישולי סבתא ואמא ללא גינונים אך עם הרבה אהבה. מומלץ בחום.

גילוי נאות - בבית הוריי מבשלים עד היום אוכל טריפוליטאי

מונטיפיורי שבע 7 תל אביב ביקורת מסעדה

מונטיפיורי שבע נפתחה לפני כשנה וחצי כחלק מטרנד מסעדות "השוק" וכמות הקיטש הנשפכת מכל עבר (עד גועל) הותירה את השלט בכניסה - "מטבח שוק" כחסר תועלת. אגב, מיקום המסעדה מעולה, מול מגדל שלום בחלק הצפוני, בפנים יש מרחב גדול ומספק לערבי משפחה וחגיגות יומולדת. נקודה חיובית נרשמה למרפסת הפינתית.

שלא תתבלבלו זהו מטבח שוק

הגענו שישה אנשים ופשטנו על התפריט במלוא מובן המילה.

הסכו"ם - כמובן בהגשה עצמית, הנברשות מסירים ומחבתות והלחם - מהסוג של מאפיית ברמן, אחיד ב 5.29 ש"ח (שכבר לא מוצאים בסופר וחבל) מגיע לשולחן בתוך שקית נייר חומה. בפעם הראשונה הבנו, וואו הלחם בשקית... אבל אין צורך לחזור על אותה הגשה לאורך כל הארוחה, זה מתיש, כל פעם לחם בשקית, להוציא וכו', כך גם הוגשו מיני פיתות עם שמן זית שרופות על האש (10 ש"ח ל 3 חתיכות).

מחבת שהפכה לנברשת

אוכלים.
לשולחן הזמנו את סלט העגבניות והצנוניות עם בצל סגול, זיתים שחורים וגבינת ברינזה שהיה מתקתק ומלא במיץ לימון (32 ש"ח). עוד טעמנו את לבבות הארטישוק בשמן זית ופרוסות דקות של גבינת מאנצ'גו. בעצם מדובר בלב ארטישוק אחד חצוי לשניים עם שמן זית וגבינה מעל. טעים אבל לא מצדיק מחירי שוק (21 ש"ח). לא פסחנו גם על סינטה כבושה שהוגשה עם חרדל ומלפפון חמוץ זעיר - קורנישון (26 ש"ח), טעים והלך טוב עם הלחם.
עיקריות
דג דניס ללא עצמות - פילה עם רוטב אדום פיקנטי סמיך, ניוקי ושעועית ירוקה היה מצויין, לדעתה, אני חושב שהיה אפשר לוותר על השעועית הירוקה והאספרגוס בסגנון נשארה חתיכה אז הוספנו... שוק כבר אמרנו? הדג היה טעים ועשוי היטב ושוב נהננו לנגב את הרוטב עם האחיד 5.29 ש"ח.
מנה נוספת שטעמנו - "המושחתת", שמוצעת ב 159 ש"ח ויכולה לספק שני סועדים רעבים או טעימות לכל השולחן, היא מנה של כמה סוגי בשרים, מוגשת על פלטה לוהטת ומכילה שייטל, אנטריקוט, מרגז, שקדי עגל, פיקאניה ונתח קצבים. מומלץ. לא ויתרנו על טעימה מהקבב (51 ש"ח) שהוגש כ 3 קציצות עגולות מתובלות מידי וסתמיות,  המנה הוגשה עם גרגרי חומוס, מטבוחה, טחינה ועלי כוסברה, פרשנות מעניינת אבל טעם של קבב לא מצאנו. חבל, מנה פשוטה שנהרסה.

המושחתת מוגשת לשולחן על פלטה לוהטת

לא נותר דבר...

קינוחים.
שוקולד של פעם, המרקם היה לא לעיקול (לדעת כולנו) והטעם לא של שוקולד, כפית נוטלה או שוקולד השחר היו עושים את העבודה טוב יותר. המלבי עצמו ("החלק הלבן") היה נהדר אבל גם כאן הפרשנות מתחכמת מידי, במקום רוטב אדום ומתוק נמצאו פלחי אשכולית אדומה שרק הזיקה והיתה חמוצה ולא מתוקה. התנחמנו בבוואריה ושערות קאדיף שהיתה קינוח מושלם.

מלבי

זהו, סה"כ נהננו, במקום יש אוירה טובה, כדאי לשנות חלק מצורת ההגשה כי מתישהו זה מעיק, אם המנות היו פשוטות יותר ומתובלות פחות (קבב שאיבד את טעם הבשר) אז היינו חוזרים. מסעדת שוק, זה כתוב בכניסה ויש כמה ארגזי עץ מלאים בעגבניות ומלפפונים בסמוך לפתח, אי אפשר לטעות... אבל כל זה צריך להתחבר טוב יותר למנות. כיוון פשוט וברור  ללא התחכמויות יהיה מוצלח יותר.

 אתר http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=11785

פרש קיטשן בזל 37 תל-אביב - ביקורת קופון

פרסומת - קחי אותי לדייט בפרש קיטשן

הסניף ממוקם על רחוב בזל סמוך לכיכר הבונים והפינה עם אשתורי הפרחי. למקום הגעתי לאחר רכישת קופון ששוויו 70 ש"ח בעלות 35 ש"ח באתר של באליגם.
המקום מציע סלטים, כריכים, פסטות וארוחות בוקר, בנוסף מגוון שייקים ומיצים טבעיים.
בפרש קיטשן שמים דגש על מרכיבים בריאותיים, ומציעים מגוון רחב של מנות אשר מתאימות למי שמקפיד על תזונה מאוזנת. בנוסף, לצד המנות בתפריט ישנם סימונים המעידים על יתרונות המנה וכמות הקלוריות.
הזמנתי ארוחת בוקר בריאות הכוללת 2 ביצים לפי בחירה, נתח סלמון מעושן, אבוקדו, סלט ירוק, גבינת שמנת, לחם, ושתייה אחת לבחירה - מיץ תפוזים הנסחט במקום.
הביצים, הסלמון, האבוקדו והלחם הוגשו פרט לסלט.
הסבתי את תשומת ליבה של המלצרית וזו הבטיחה לקדם את העניין.
רבע שעה עברה, ביצת העין כבר נאכלה, איתה נתח הסלמון המעושן, וגבינת השמנת.
הסלט לא הוגש עדיין. בנוסף, האבוקדו הגיע קשה, חתוך לקוביות, ובלתי אכיל לחלוטין.
ביקשתי להחליף.
ושוב הוגש אבוקדו קשה לגמרי.
שוב ביקשתי להחליף, הפעם עברה רבע שעה נוספת ללא תגובה.
לאחר כמעט 40 דקות, הוגש הסלט והתחליף לאבוקדו - סלט טונה.
בהמשך ניגשה המלצרית עם פלטה של כל סוגי המטבלים במקום כפיצוי, הודיתי על המחווה וביקשתי חשבון.
מה נאמר?
סה"כ ארוחת הבוקר שהזמנתי המתומחרת ב 44 ש"ח משתלמת באופן יחסי. אם כל המרכיבים היו מגיעים בזמן ומוגשים באופן אכיל הייתי ממליץ. עוד משהו, אם חשקה נפשכם בקצת אוירה נעימה זה לא המקום, אולי מוסיקת רקע תוסיף, תאורה אחרת, נרות? (נסחפתי) או חידוש הצמחים באדניות.
כריך חביתה בסיסי הוזמן גם כן (מוגש עם סלט קטן) והיה אכיל וזהו.

אתר http://www.freshkitchen.co.il/
פייסבוק http://www.facebook.com/Fresh.kitchen.tlv

הציון שלי 7 מ 10 במדד ה NPS.

פלאפל רצון סניף קינג ג'ורג' 17 תל אביב

גם אתם שאלתם את עצמכם, 6 שקל ? בטח פלאפל גרוע מטוגן בשמן שחור, במקום חומוס שמים לחם, מקום לא נקי וכו' וכו'.
הסניף עצמו ממוקם ברחוב קינג ג'ורג' בחלק הקרוב יותר לצומת עם אלנבי. בדרך לסניף מכיוון דיזינגוף סנטר אני חולף על פני דוכני פיצה, דוכן פלאפל, סביח ובורקס, כולם כמעט ריקים לחלוטין, בא לשכונה בחור חדש.
הפלאפל של לירון רצון (בחור צעיר בן 35) מציע פיתה טריה, עם 6 כדורי פלאפל, טחינה, סלט ירקות עם הרבה כרוב ומלפפון חמוץ שחתוך כסלט. יש בבקבוק לחיץ עמבה וחריף וזהו. אין חומוס, צ'יפס ושאר תוספות או חמוצים שמוצעים ללא הגבלה.
המנה עצמה טעימה, כדורי הפלאפל היו חמים כתוצאה מהכנה במקום וזאת לאור התור המשתרך מחוץ למקום והדורש הכנה כמעט בלתי פוסקת של כדורים. כך גם הסלט וכל המרכיבים - טריים טריים.
נכון, יכול להיות שהייתי רוצה "מריחה" של חומוס בפיתה ואת התפוח אדמה המטוגן בבלילה למעלה, אבל תמורת 6 שקלים, זוהי מנה מנצחת. המתחרים באזור מציעים מנות פלאפל במחירים של 13 - 20 ש"ח. במחיר של פלאפל רצון אפשר להאכיל 3 ילדים באותו מחיר.
זה אוכל רחוב בתל אביב, פלאפל זול בתל אביב, אוכל מחאה חברתית שמתומחר במחיר הוגן ואפילו יותר מכך.

ארוחת בוקר בג'ודה - בן יהודה 177 תל אביב

לחם "מרקו" קריספי

סלט מרענן

ארוחת הבוקר הזוגית שהזמנו היתה טעימה ומוכרת. שתי ביצים לכל אחד עשויות לפי בקשה, סלט ירקות קצוץ וטעים, עם מעט עגבניה אך עם גזר וכרוב אדום מרעננים. לצד הביצים והסלט, הוגשו סלט טונה, גבינת שמנת ובזיליקום תוצרת המקום,טחינה מעולה, קוטג'? ממרח זיתים, ריבה וחמאה. הלחם שהוגש היה בסגנון "מרקו", עגול, קריספי מבחוץ וחם. בסך הכל ארוחה טובה, אך לא יותר מהרגיל. המיצים אינם סחוטים במקום, אך נמסר לנו כי המיץ הוא מתפוזים בלבד.
האוירה נינוחה אפשר לשבת על הרחוב בחוץ, או בפנים, השירות היה מהיר, חביב ונעים.

אין ספק שעם שדרוג קל לארוחת הבוקר בדמות החלפת גבינת הקוטג' בסוג של בולגרית או פטה, קצת עגבניות בסלט וסחיטת מיץ התפוזים במקום, תנועה רבה יותר תגיע למקום.

קופוני הנחה לג'ודה בבאליגם ובגרופון.

ארוחת בוקר בלחם ארז סניף תל אביב אבן גבירול 52

לפני כשנתיים, באוגוסט 2010 הגישה לחם ארז בקשה להקפאת הליכים לאחר שצברה חובות בסך של כ 12 מליון ש"ח. את המשבר, הצליחה הרשת להפוך להזדמנות ויצאה עם תפריט חדש, מיתוג מחדש ומהלכים ניהוליים ושיווקים שהחזירו אותה למפה.
שבת, 12, אנחנו בארוחת בוקר זוגית בסניף של לחם ארז באבן גבירול ת"א. אין ספק שמאז הכמעט סגירה של הרשת מישהו עשה שם עבודה, ועשה את זה טוב. הכי בולט שיש ייחודיות, משהו אחר, משהו שבשבילו אני אחזור.
ארוחת הבוקר הזוגית אמנם קצת יקרה אבל בשביל עוד כמה שקלים מקבלים יותר.
הייחוד הוא, שפרט לביצים עשויות לפי בחירה, יש למשל לביבות כרישה שנכללות בארוחת הבוקר כחלופה לביצים ובאותו מחיר.
גם שאר התפריט של ארוחת הבוקר מגוון וייחודי. במקום, טונה, צהובה וגבינת שמנת להם הורגלנו אצל כל השאר, בלחם ארז מגישים, סלט ירקות קצוץ דק, ממרח עגבניות, ממרח לימון כבוש, זיתים, ציזיקי, ריבה, חמאה איכותית, קוביות בולגרית והשוס... השוס הוא מנת "צד" איכותית שכל אחד בוחר, הלכנו על ארטישוק - נהדר! וסלמון כבוש. יש בנוסף גבינת סנט מור וטונה "יונה".
ארוחת הבוקר מוגשת עם שתיה חמה וקרה ולחם לפי בחירה.

השירות אדיב ולא מציק, הישיבה בחוץ בלבד ובשביל התענוג הזה נפרדנו מ 98 ש"ח. בהנאה.
מרוב שהיה טעים נזכרתי לצלם רק אחרי שכבר אכלנו. . .

עוד משהו - הקונספט החדש הוא שהמקום משמש גם כמעדנייה ומאפיה ואפשר לקנות הביתה ממרחים, לחם, גבינות וזיתים.

אתר - http://www.lehemerez.co.il/
עמוד פייסבוק -http://www.facebook.com/lehemerezkingshenkin

מספר לחברים - כן. 

הציון שלי 10 מ 10 במדד ה NPS.

עין הפוכה, רגע לפני הביס האחרון

סלט ירקות קצוץ עם סומק

המלצה על ספר המטרה וגם תקציר

ספר המטרה נכתב על ידי אליהו גולדרט בשנת 1985. בספר הוא מנפץ את האמיתות, העובדות לכאורה ודפוסי החשיבה שניו נהוגים באותה תקופה בעיקר במפעלי ייצור אך לא רק.
אלכס רוגו מנהל המפעל מקבל לכל היותר 3 חודשים להציל את המפעל מסגירה. בעזרתו של יונה, מדען ופיזיקאי, הוא מנפץ את כל מה שחשב שהוא יודע ומבין בניהול המפעל ואט אט בונה מסגרת שלמה של ניהול.
תחילה הוא מבין את מה שהיום כבר כתוב בחוק החברות שמטרת החברה היא אחת - להרוויח כסף או להשיא את רווחיה כלשון החוק. לאחר מכן הוא מנסה להבין איך הוא עושה כסף ולמה מה שחשב קודם כפיריון אינו נכון עוד.
הסיפור המסופר הגוף ראשון של אלכס רוגו שזור בסיפור אישי על רקע היעדרותו מהבית ו"הזנחת" אישתו - ג'ולי כמו ילדיו.

לנוחותכם, ואלו שמביניכם אשר הוכרחו בקריאת הספר במסגרת בתי הספר לניהול וכלכלה מצורף תקציר.

המטרה – תקציר

פרק 1-3

המפעל אותו מנהל מר רוגו נקלע לקשיים. רוב היום עוסקים בכיבוי שריפות. הוא צריך למצוא דרך תוך כ 3 חודשים להוציא את המפעל מהבוץ שאליו נקלע. ביל פיץ' המנהל שלו מסביר לו זאת בשיחה נוקבת בארבע עיניים.  בדרכו לאחת מפגישות העסקים, הוא פגש את מדען בשם יונה בשדה התעופה. יונה מתחיל לתחקר אותו ולשאול מה הוא חושב שמטרת המפעל. רוגו עונה כל מיני תשובות והוא מנסה להכווין אותו גם בשאלה של מהו פריון.

עמ' 46

"כעת אני מבין. המטרה של ארגון יצרני היא להרוויח כסף". רשימה של פריטים שאנשים מונים כמטרות:

1.      רכישה כדאית

2.      העסקת אנשים טובים

3.      טכנולוגיה מתקדמת

4.      ייצור מוצרי איכות

5.      מכירת מוצרי איכות

6.      תפיסת פלח שוק

7.      קשרי חוץ

8.      סיפוק רצונו של הלקוח

כל אלה: חיוניים לניהול מוצלח של העסק. מאפשרים לחברה להרוויח כסף (הם רק האמצעי להשגה- לא המטרות) אין פריט אחד ברשימה ששווה משהו אם החברה לא מרוויחה כסף. אם החברה לא מרוויחה כסף היא חדלה להתקיים!!!

פעולה שמקדמת אותנו לקראת המטרה (עשיית כסף) היא פיריונית.

עמ' 55

המטרה: לעשות כסף ע"י הגדלת רווח נקי ובאותו זמן הגדלת תשואה על ההשקעה והגדלת תזרים המזומנים.

מדדים להערכת ביצוע:

            1.עמידה בלוח זמנים ובמועדים נקובים

            2.עקומת מלאי

            3.היקף מכירות

            4.היקף תוצאות

אלו הם מדדים שקשורים זה לזה ומובילים אל המטרה. עלייה בו-זמנית בכל 3 הצדדים:

רוגז נעזר בצוותו לשם המשימה: לו (חשב המפעל), סטייסי (אחראית על בקרת מלאי) ובוב (מנהל הייצור).

עמ' 65

מדדים החיוניים לדעת באם החברה עושה כסף:

            1.רווח נקי

            2.תשואה על ההשקעה (תע"ה)

            3.תזרים מזומנים

דרכים שונות ל"עשיית כסף"= עליה מתמדת בשלושת המדדים, אולם ברמת המפעל מדדים אלו אינם אומרים דבר. בפגישה עם יונה: יש יותר מדרך אחת להגדיר את המטרה. המטרה נשארת אותה מטרה, אך ניתן להגדירה בדרכים שונות. המדדים המקובלים שלעיל אינם מתאימים כ"כ לפעולה היומיומית של ארגון יצרני. למעשה פיתחתי מערכת של מדדים שונים המגדירים את המטרה של עשיית כסף בצורה טובה מאוד ומאפשרים גם לפתח כללי תפעול בניהול המפעל:

            1.תפוקה- השיעור שבו מערכת יוצרת כסף באמצעות מכירות (אם אתה מייצר משהו ואינך מוכר אותו זו אינה מכירה)

            2.מלאי- כל הכסף שהשקיעה המערכת ברכישת דברים שיש בכוונתה למכור.

            3.הוצאות תפעול- כל הכסף שהוציאה המערכת כדי להפוך מלאי לתפוקה

בכדי להשתמש במדדים שלעיל להערכת פריון יש להגדיר את המטרה במונחים של המדדים. יש לזכור תמיד שמדברים על ארגון בשלמותו ולא על אגף ייצור או על אגף אחד.

שאלת יונה: "האם פריון המפעל עלה בגלל הרובוטים החדשים בעלי טכנולוגיה מתקדמת שהכניסו? נראה כי המצב במפעל רק הולך ומתדרדר".

לו (עם דגש) הוא מנהל הייצור.

סטייסי פוטזניק – אחראית על בקרת-מלאי במפעל.

תפוקה – "האם מכרנו יותר מוצרים? – (כלומר האם עלתה התפוקה?)" – עמ' 72.

הוצאות תפעול – "האם פיטרנו מישהו – (האם הוצאות התפעול ירדו?)" – עמ' 72.

מלאי – "האם ירדו המלאים" – עמ' 72.

באמצעות מדדים אלה אפשר לבטא את המטרה. "הרי ברור שכל חברה שואפת להעלות את התפוקה שלה. כל חברה גם שואפת להוריד את השתיים האחרות מלאי – והוצאות תפעול – אם זה רק אפשרי. ואין ספק שהטוב ביותר הוא אם כל השלושה מתרחשים בעת ובעונה אחת – בדיוק כמו עם השלישייה שמצאנו לו ואני". עמ' 72 למטה עד עמ' 73.

ואז הוא מתחיל להבין שהעובדה שהכניסו רובוטים חדשים אמנם העלו את הנצילות אבל האם מכרו את המוצרים? האם הוצאות התפעול ירדו? האם בעקבות הכנסת הרובוטים החדשים פיטרו עובדים? ואז הוא מבין שהכנסת הרובוטים רק גרמה להוצאות גבוהות יותר, לייצור למלאי ללא הגדלת המכירות והם לא פיטרו אף עובד. בעצם המטרה (לעשות כסף) לא הייתה מול עיניהם אלה מדד בפני עצמו – העלאת נצילות. "אבל הם לא הקטינו את מספר המישרות במפעל: פשוט העברנו אנשים ממקום למקום. כלומר, הרובוטים בוודאי הגדילו את הוצאות התפעול" – עמ' 73.

עמ' 78

כל אחת מההגדרות כוללת את המילה כסף

1.      תפוקה = הכסף שנכנס.

2.      מלאי = הכסף השוטף שנמצא בתוך המערכת כרגע.

3.      הוצאות תפעול = הכסף שאותו צריך להוציא כדי לממש את התפוקה.

מדד אחד בשביל כסף שנכנס, מדד לכסף שתקוע בפנים ואחד בשביל הכסף שיוצא החוצה. כל כסף שהחברה מפסידה - הוצאות תפעול, כל השקעה שהחברה יכולה למכור הוא מלאי.

עמ' 79

השוק קובע את ערך המוצר:

כדי שהחברה תוכל להרוויח כסף צריך הערך שלך המוצר והמחיר שאנו גובים להיות גבוה יותר מהכום של השקעה במלאי יחד עם סה"כ הוצאות התפעול ליחידה של כל מה שאנו מוכרים.

דוגמאות לחלוקה גורמים במפעל לפי ההגדרות החדשות:

• מכונה: אותו חלק במכונה שאותו אפשר למכור =מלאי, הפחת =הוצאות תפעול.
• שמן סיכה/חומר שנפסל/עלויות החזקת מלאי= הוצאות תפעול
• ידע שעוזר להפוך מלאי לךתפוקה= הוצאות תפעול, מכירת הידע (פטנט ידע טכנולוגי)= מלאי.

בעמ' 81 הוא מספר ללו וסטייסי על האולטימטום שנתן לו ביל פיץ' – "שלושה חודשים להביא למהפך במפעל, או שהוא מחסל אותנו סופית".

עמ' 90

יונה: "מפעל שעובד כל הזמן אינו מפעל יעיל". הדרך היחידה להגיע למלאי עודף היא עודף כוח אדם. יש לבדוק האם כושר היצור של המפעל תואם את המטרה. קיים ביקוש רק למוצרים רבים שהמפעל יכול לייצר ויש לדאוג למפעל מאוזן.

מפעל מאוזן

• כושר הייצור של כל משאב מן המשאבים שעומדים לרשותו מאוזן בדיוק עם ביקושי השוק.
• ככל שמתקרבים לאיזון מתקרבים לפשיטת רגל! (ולכן הם אינם מגיעים לאיזון).

וויסות כושר הייצור (פיטורים) => קיצוץ בהוצאות => שיפור בהוצאות התפעול אך המכירות לא גדלות והמלאי לא קטן. זוהי דרך לשיפור מדד אחד ( קיצוץ הוצאות התפעול).

יש להבין שהמטרה איננה הקטנת הוצאות התפעול כצעד בפני עצמו. המכירה איננה  שיפור מדד אחד בחלל ריק. המטרה היא הקטנת הוצאות תפעול יחד עם הקטנת המלאי והגדלת התפוקה.

מאחר ואלכס מעלה תהיות לגבי עניין פשיטת הרגל ככל שמתקרבים לאיזון, יונה אומר לאלכס כי יש הוכחה מתמטית לכך שכאשר כושר הייצור מותאם בדיוק לביקוש השוק, לא פחות ולא יותר, התפוקה יורדת בעוד שהמלאי עולה. היות והמלאי עולה הרי שעלות החזקת המלאי שהיא הוצאות תפעול עולה, כך שגם מדד הוצאות התפעול לא משתפר בהכרח.

דבר זה יתכן עקב שילוב של שתי תופעות שניתן למצוא בכל מפעל:

1. אירועים תלויים – אירוים או רצף אירועים, חייב להתרחש לפני שאחר יכול להתחיל, האירוע הבא תלוי בזה שלפניו
2. הנחות סטטיסטיות - יש סוגים של מידע שאין אנו יכולים לחזותם במדויק מראש. הם משתנים ממקרה אחד למשנהו, הם נתונים לתנודות סטטיסטיות. הסתמכות על נסיון העבר אך עד גבול.

אסור להסתכל על מחלקה אחת מסויימת ולנסות לווסת אותה.יש כמה אמצעי יצור שחייבים להיות בעלי כושר ייצור גדול מזה של האחרים.

עמ' 100-101

דוגמא לאירועים תלויים - טיול צופים. אלכס יוצא עם בנו לטיול צופים (בעוד אישתו ג'ולי נותרת לבדה בבית שוב כועסת...) לעבור מרחק של 15 ק"מ בהליכה בשורה עורפית -צפי לעבור ב 5 שעות את המסלול. יציאה ב- 8:30. שעה וחצי להפסקות וארוחות->להגיע ב-15:00. בתחילה בהובלת אחד הילדים נפתחו פערים והטור נפרס, הרבי (הילד השמן) פותח פער גדול במיוחד ומעכב את האחרים את לפי הקצב שלו. (אירועים תלויים בייצור סיום הרכבה לפני משלוח ...) בטיול יש שביל שכולם צריכים לעבור דרכו. מי שמוביל חייב לעבור אותו לפני שזה שאחריו יעבור אותו.

עמ' 102

הגדרות סטטיסטיות- קצב / גודל צעדים משתנים מדי פעם. ולכן בטוח של זמן תהיה המהירות הממוצעת X למרות שלעיתים היא תהיה מהירה יותר או איטית יותר.

עמ' 104

מסע הצופים היינו מערכת של אירועים התלויים זה בזה במשולב עם תנודות סטטיסטיות:

למרות שכולם שומרים על קצב מתון ונורמלי הרי הטור גדל והרווחים גם. הרווח בין הרבי (הילד השמן) לזה שלפניו לא גדל - אך יש ספק לגבי יכולתם להחזיק מעמד כאשר הוא מתאמץ כל הזמן להדביק את הפיגור.

בכל פעם שמישהו מתקדם לאט מהמוביל כל הטור מתארך: מלבד המוביל, כל מהירות תהיה מוגבלת עד הילד הבא בטור ולא יותר.

עמ' 105

במהירות של כל אחד יש תנודות ויכולת האצה מוגבלת בזה שלפנינו בטור.

מה שקורה הוא הצטברות התנודות וברוב המקרים זוהי הצטברות של האטה.

הפער שיש לסגור נקבע גם ע"י מיקומינו בטור ובכך שיש להשלים את תנודות כל מי שנמצא בקדמת הטור.

במושגים יצרניים הרי שבמסע הצופים:

·         הקבוצה מייצרת "שביל דרך". (על ידי דריכה זה המוצר המיוצר – שביל דרוך).

·         המוביל מתחיל את הייצור בכך שהוא צורך את השביל הבלתי דרוך (מקביל לעיבוד חומר גלם).

·         כל אחד בתורו צריך לדרוך על השביל.

·         האחרון שעובר - המוצר "נמכר" המרחק שהאחרון עובר- התפוקה.

·         השביל בין האחרון לראשון – מלאי.

·         אנרגיה של הצועדים - הוצאות התפעול.

·         ככל שמאיטים וגודל הטור גדל הרי שהמלאי גדל והתפוקה של כל המערכות יורדת.

·         עלות צמצום הפערים המהיר גורם להוצאת אנרגיה גדולה יותר- יותר הוצאות תפעול.

עמ' 109

מודל הגפרורים לקובייה:

העברת גפרורים מקערה לקערה ע"ס המספר שיצא בהטלת הקוביה. התפוקה במערכת זו היא הקצב  שבו הגפרורים יוצאים מהקערית האחרונה. בהנחה שיש ביקוש לממוצע של הגפרורים היוצאים במערכת זו הממוצע צריך להיות 3.5 (1-6). זה חישוב התוחלת של סיכוי 1/6 לפי 1 2 3 4 5 6 יוצא 3.5.

תוצאות המשחק:

למרות שהיה מפעל מאוזן לכאורה הרי בפועל הקצב היה 2 אחרי הטלות של קובייה (לזכור התוחלת היא באינסוף הטלות קובייה) במקום 3.5. המלאי עלה והתפוקה ירדה. בפועל היה איחור של הזמנות.

עמ' 117

אלכס מנסה להבין מה קרה ? הוא מבין כי "כשהילדים האחרונים במודל המאוזן התחילו לפגר, לא היה להם כל כושר-ייצור שהוא כדי להתגבר על ההפסדים. וככל שהצטברו הסטיות השליליות, כך הם שקעו יותר ויותר".

שונות משותפת (Covariance) – ההשפעה של משתנה אחד על האחרים באותה קבוצה.

בתלות לינארית של 2 או יותר משתנים התנודות של המשתנים שבהמשך הקבוצה ינועו סביב הסטייה המקסימאלית שנצרת כתוצאה ממשתנים שקודמים להם.

המשך המסע: נוצר מצב שכל אחד הסתדר לפי הקצב האופטימלי שלו כך שהפערים גדולים והילד השמן נצמד לאחרון.

ככל שמתקרבים לראש הטור המרווחים גדלים וכך גם המהירות מכיוון שהאחרון תלוי בקצב של הילד השמן.

האיטי ביותר קובע את מקסימום התפוקה.

לכן למעבר 7.5 הק"מ הראשונים ערכו כ- 5 שעות בחצי מהקצב הצפוי

ע"י העברת האיטי (הילד השמן) ביותר לראש הטור צעדה כל הקבוצה בקלות ול היו פערים כמעט ע"י הורדת משקל מהאיטי הוא נע עוד יותר מהר. המלאי ירד והתפוקה עלתה.

עמ' 131

כדי לנסות להספיק להוציא הזמנה היה צורך בהספקה הקבועה של 25 יח' לשלב ב-4 שעות וכאשר יספקו מעט  בהתחלה היה ההספק הסופי 90 משום שבשלב המכני השני היה ההספק קבוע אך כאשר לא ניתן למלא אותו כפי יכולתו, בגלל הכמות הנמוכה בהתחלה, לא היה ניצול אופטימלי. העובדה שבסוף ייצרו יותר לא משפיעה משום שהספק המכונות קבוע.

עמ' 137

הסטייה המקסימלית של פעולה קודמת הופכת להיות נקודה בהתחלה של הפעולה הבאה אחריה. הפיגור הגדול ביותר המצטבר של המחלקה הראשונה גרם לסך הכל הפיגור בהספקה הכללית בתום 4 שעות.

עמ' 141

• אסור לאזן את כושר הייצור עם הביקוש.
• יש לאזן את שטף התוצרת בתוך המפעל (ולא את כושר הייצור) עם ביקושי השוק.
• צוואר הבקבוק קובע את כושר הייצור האפקטיבי של המפעל.
• לכן, יש לוודא שהשטף העובר בצוואר הבקבוק יהיה שווה לביקוש השוק.
• צווארי הבקבוק הם כורח המציאות ויש לפקח עליהם כדי לעמוד בביקוש כיוון שהם קובעים את הקצב, המהירות.

עמ' 144

כעת על רוגו וצוותו למצוא את צווארי הבקבוק במפעל.

הניסיון הראשון לזיהוי צוואר בקבוק היה בדיקת צבר הזמנות= "ביקוש השוק" עם מאמצי הייצור.

ניסיון שני לזיהוי צוואר בקבוק- ירודה לשטח ומציאת החלקים שע"פ רוב מעריכים ושם יש לצפות למצוא את צווארי הבקבוק.

הם ירשו לאולם הייצור ומצאו שליד מכונות ה- NCX-10 נמצאות ערמות המלאי בתהליך הגדולות ביותר. לאחר שיחה עם עובדי הייצור התברר כי תמיד מחכים לחלקים שיצאו ממכונה זו. אמנם זה היה האמצעי בעלות הכי נמוכה וקצב העמדה הגבוה ביותר לייצור.

החלקים המסויימים הללו, אולם נוצרו אחריה צוואר בקבוק משום שהייתה זו מכונה יחידה.

מכונה זו היא חדשה. לפניה השתמשו בשלוש מכונות נפרדות בכדי לייצר את מה שהמכונה עושה לבד, ועקב זה קנו את המכונה. בנוסף המכונה חוסכת 4 דקות לחלק.

כיצד יתכן הדברק שמייצרים לשעה יותר חלקים ממה שייתרו בעבר ונוצרות ערמות גדולות של מלאי שמחכה למכונות?

זאת משום שבשיטה הקודמת היו יותר מכונות והיה צורך במכונאי שיפעיל כל מכונה (סה"כ 4 מפעילים) ואילו בשביל המכונה החדשה יש צורך בשני מפעילים בלבד.

יונה ניגש למרכז העבודה בו נעשתה בקרת איכות. הוא הבחין בערימה של חלקי פלדה שהיו מונחים בצד בגלל פסילה של בקרת האיכות. התברר שחלקים אלו הגיעו לאחר שעבדו עליהם ב- NCX-10 שהוא צוואר הבקבוק. התברר כי המפעל הפסיד זמן יקר של צוואר בקבוק והמשתמע מכך הוא אובדן תפוקה.

עמ' 152

על המפעל להעלות תפוקה ולשפר תזרים מזומנים. אך צווארי הבקבו אינם מאפשרים שטף טוב דיו לענות על הביקוש וכך לעשות כסף ולכן יש להעלות את כושר הייצור של צווארי הבקבוק ע"י הגכדלת השטף המגיע אליהם.

איבוד שלב בצוואר הבקבוק מקטין את תפוקת כל המערכת באותה כמות שצוואר הבקבוק מייצר בתוך הזמן הזה.

עמ' 158

יונה הציע: "יש להעביר את בקרת האיכות פני צוואר הבקבוק כך שהאמצעי אינו מבזבז את זמנו היקר על חלקים פגומים. צריך לודא שצוואר הבקבוק יעבוד רק על החלקים הטובים ולסלק את הפגומים. אם אתה פוסל חלק לפני שהגיע לצוואר הבקבוק – כל מה שאיבדת הוא חלק פסול, אבל אם תה פוסל חלק אחרי שעבר בצוואר הבקבוק – איבדת גם זמן שאינך יכול לקבלו בחזרה"

בכל פעם שצוואר בקבוק מסיים חלק כלשהו, נוצרת האפשרות לשלוח מוצר מוגמר. יש לשים לב שכאשר משביתים צוואר בקבוק או שהוא אינו עובד בדרך המיטבית- מפסידים כסף רב.

עמ' 159

כושר הייצור של צווארי הבקבוק = לכושר הייצור של המפעל ולכן:

העלות הממשית של צוואר הבקבוק = ההוצאה הכולת של המערכת

                                                             ­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­ מספר השעות שצוואר הבקבוק עובד

וזהו האומדן להפסד שעות העבודה שלו.

לכן אין לבזבז את זמנו של האמצעי ובמיוחד:

1. לא נותנים לו לשבת ללא מעשה בזמן הפסקת הצהריים.
2. לא משכירים אותו.
3. לא מעבירים דרכו פגומים.
4. לא נותנים לו לעבוד על חלקים שאין בהם צורך ייצור מלאי שאינו בתחום של ביקוש  שוטף היינו הקרבה של כסף נוכחי ע"ס כסף עתידי- רע לתזרים המזומנים.

עמ' 177

דרכים נוספות להגדיל תפוקה של צוואר בקבוק:

1. להוריד מצוואר הבקבוק חלק מהעומס ולהעבירו לאמצעי ייצור שאינו צוואר בקבוק. יש לראות האם כל החלקים צריכים לעבור דרך צוואר הבקבוק. אם לא, החלקים שלא מוכרחים יועברו לעיבוד לאמצעי יצור שאינו צוואר בקבוק והתוצאה היא שמרוויחים כושר ייצור על צוואר הבקבוק.
2. שיטה לקביעת קדימויות של חלקים הממתינים לעיבודם במכונות בצבעים אדום וירוק. כאשר יש את אותו צבע בקדימויות יש מזפרים כך שהעובדים ידעו על מה לעבוד קודם.
3. הוספת מכונה ישנה כך שהמכונה שמהווה צוואר בקבוק תקבל קצת פחות עבודה ותהיה עבודה במקביל.
4. הוצאת חלק מהעבודה אל בקלן חוץ שהרי עלות שעת עבודה של צוואר בקבוק שווה לעלות של כל המפעל באותה שעה אז כדאי להוציא גם אם לכאורה היה יקר מ"בעלות" הרגילה.
5. שינוי בעבודה כך שחילופי המשמרות וניצל של כל משמרת היה יעיל יותר.

עמ' 205

חלקים עם תג ירוק נתקעו ולא הגיעו להרכבה סופית בגלל שלא היו מיועדים לעבור בצואר הבקבוק ולכן נתקעו.

עמ' 207

X- אמצעי ייצור שהינם צוואר בקבוק

Y- אמצעי ייצור שאינם צוואר בקבוק.

• מעצם הגדרתם של מכונות Y יש להן כושר ייצור עודף מ-Y מהירה יותר מ-X. לכן יש לוודא שמכונות Y יהיו תלויות בלעדית במלאי ש-X מזינות אותן, כך שהמספר המירבי ש-Y תוכלנה לעבוד יקבע ע"י התפוקה של X. אין זה משנה כמה מכונות שאינן צוואר בקבוק נמצאות במערכת , התוצאה של הפעלת Y רק בכדי לגרום לה לתעסוקה תיצור מלאי עודף ותורות ארוכים-מפעל שעובד כל הזמן אינו מפעל יעיל! Y לא קובע את תפוקת המערכת. בכל מקרה שיש אפשרות להפעיל את Y מעל הרמה של X מביאה הפעלה כזו רק למלאי עודף לא לתפוקה יותר גדולה.
• לגבי מוצרים שאין להם כלל חלקים של צוואר בקבוק: הפעם ה-X וה-Y פועלים לא תלות של אחת בשניה. כל אחת מהן עונה בנפרד על ביקוש השוק, לא ניתן לנצל 100% של Y משום שהוא תלוי בקליטת ביקוש השוק.
• האילוץ של מוצר Y אינו בייצור, אלא ביכולתה של מחלקת השיווק למכור.
• הפעלת אמצעי ייצור וניצול יעיל של אמצעי ייצור אינן שתי דרכים זהות. מערכת שכל מרכיב בה משיג את האופטימום המקומי שלו אינו מערכת אופטימלית ולא יעילה. יש להיזהר- כאשר מגדילים תפוקה יכול להיות שיוצרים צווארי בקבוק חדשים.

עמ' 216-217

רעיונות ילדים על שמירת מרווחים במסע צופים:

1. תיפוף קצב תוף ע"י הילד השמן.
2. קשירה בחבל של כל אחד לשינ בחבל אחד ארוך.

פירושו של דבר- שהטור עם כל המלאי במפעל, אף פעם אינו יכול להיות יותר ארוך מהחבל.

פתרון סופי- כדי שהטור לא יתפזר צריך שמישהו שבראש הטור לא יילך יותר מהר מאשר הרבי (הילד השמן) ע"י חבל או איתות.

עמ' 218

יש למצוא דרך לשחרר את החומר לחלקים האדומים בהתאם לקצב שבו צווארי הבקבוק זקוקים לחומר- ורק בהתאם לקצב זה.

עמ' 219

צוותו של רוגז פיתח לוח זמנים לשחרור חומרים ע"פ שיטה חדשה שבה המפתח הוא הקצב של צוואר הבקבוק: ע"י קביעת לו"ז יש לשחרר חומרים לצווארי הבקבוק ולהרכבה סופית ניתן לחשב אחרונות לאורך כל הדרך ולדעת איך לשחרר חומר לייצור.

עמ' 232

קיצוץ בחצי של גודל מנות הייצור שאינן צווארי בקבוק תביא לקיצוץ בחצי מלאי בתהליך. פירוש הדבר הוא שתדרש מחצית ההשקעה במלאי בתהליך כדי לתפעל את המפעל- בדרך זו יתאפשר להפחית את המזומנים המושקעים בכל זמן נתון דבר שיקל מהלחץ על תזרים המזומנים.

עמ' 233

אם מחשבים את הזמן שעובר מרגע שחומר נכנס למפעל ועד לרגע שהוא יוצא ממנו כחלק של מוצר מוגמר, ניתן לחלק את הזמן הזה לארבעה שלבים:

כוונון- הזמן בו הפריט מחכה לאמצעי הייצור בעוד אמצע יהייצור מכין עצמו לייצור.

עיבוד- הזמן שבו עובדים על הפריט משנים אותו ומעלים את ערכו.

תור- הזמן בו ממתין הפריט עד שאמצעי הייצור יתפנה אליו.

המתנה- זמן שפריט מחכה לפריט אחר כדי שאפשר יהיה להרכיבם יחד.

• כוונון ועיבוד- הם רק נתח קטן מהזמ הכולל שעובר על כל פריט.
• התור וההמתנה זה רוב הזמן שעובר על הפריט ששוהה במפעל
• לחלקים שעוברים דרך צווארי הבקבוק התור הוא הנתח העיקרי שכן הפריט תקוע לפני צוואר הבקבוק זמן רב
• בחלקים שעוברים דרך אמצעי ייצור שאינם צוואר בקבוק ההמתנה היא הנתח העיקרי, שכן הם ממתינים ליד קו ההרכבה לחלקים המגיעים מצוואר הבקבוק

פירושו של דבר- ככלל, מקרה צווארי הבקבוק הם אלו שמכתיבים את זמן השהייה, ולפי סדר זה הרי שצווארי הבקבוק מכתיבים את המלאי בה במידה שהם מכתיבים את התפוקה.

עמ' 234

הקטנת מנות הייצור בחצי - מצמצמים בחצי גם את הזמן המושקע בעיבוד מנת הייצור- מצמצמים גם את התור וההמתנה בחצי- מצמצמים בערך בחצי גם משך הזמן שחלקים שוהים במפעל - כל תקופת ההספקה מתקצרת.

כשפחות זמן מתבזבז על שהיית חלקים בערימות, עולה מהירות השטף של החלקים- משך זמן ייצור מהיר יותר של הזמנות- הלקוחות מקבלים את הזמנותיהם מהר יותר.

תקופת ההספקה של מוצרים קצרה יותר- יכולת להענות ללקוחות מהירה יותר- ניתן להשיג יתרון בשוק.

עמ' 236

רוגז פנה למחלקת השיווק לצאת במסע פרסום חדש שיבטיח ללקוחות מועדי הספקה מוקדמים יותר ( קיצור זמן ההספקה המשוער ל- 4 שבועות).

המכירות החלו לעלות ונראה היה שהמפעל מתחיל להתאושש ואף לצבור רווחים.

עמ' 241

אולם, עקב הקיצוץ במנות הייצור עלה זמן הכיוונונים של המכונות פר חלק (יש פחות חלקים וזמן הכיוונון הוא קבוע), ולכן נראה היה כאילו עלתה עלות החלקים.

מבחינה פיננסית אין זה משנה ( מייצרים באותה עלות- מקטין את הוצאות התפעול), אולם מבחינת הרושם דבר זה אינו מתפרש טוב. ע"פ כללי חשבונאות מקובלים, עלויות החלקים מבוססות כולן על עבודה ישירה.

הדרך שבה מחשבים את העלויות:

1. עלות חומרי הגלם
2. עלות עבודה ישירה
3. נטל= עלות עבודה ישירה x גורם – ועל כן "על הנייר", אם עלות העבודה הישירה עולה- עולה גם הנטל.

עם יותר כיוונונים – עולה עלות של ייצור החלקים "על הנייר" אולם בפועל ההוצאות הממשיות לא השתנו במאומה.

עמ' 260

התחשיבים מוטעים משום שיש תלות והיצור מותנה באילוצים.

עמ' 265

את המסקנות הסתיר הנוהג המקובל והוא שמנע את השימוש בשכל הישר.

עמ' 267

יש ללמוד איך לשכנע אנשים, איך להסיר את השכבות הנוהג המקובל איך להתגבר על ההתנגדות לשינוי.

עמ' 272

בגלל הצגה חשבונאית של המלאי כנכסים היה מצב שבו ההקטנה הדרסטית של המלאי והחיסכון במלאי חדש, שהשפיע כל כך לטובה על תזרים המזומנים, גרם להצגה של הקטנת הנכסים.

היה הבדל בין שלושת המוצרים לבין עלות חומרי הגלם של המלאי שהצטמצם והוצגו בהפסד נטו, עד לעדכון המלאי החדש שהוא הוצג ברמה נמוכה מבעבר.

למעשה, עלות החלקים ירדה מאז שנקטו במידות הקטנות יותר של מנות הייצור: המלאי הוקטן וכמות הכסף שהוכנסה באמצעות המכירות גדלה כך שאותו נטל, אותה עלות עבודה ישירה, מחולקת עכשיו על פני יותר תוצרת על ידי כך שמייצרים יותר ומוכרים יותר תוצרת באותה עלות. הוצאות התפעול של המפעל ירדו ולא עלו. התחשיב טועה משום שהוא יוצא מתוך הנחה שכל העובדים במפעל תמיד עסוקים כל הזמן, ומשום כך כדי לעשות כיוונים נוספים צריך להעסיק עוד אשים- וזה אינו נכון.

כעת היה על רוגז להסביר להנהלה מדוע החשבונאות והדרך המקובלת שנהגו בה עד היום אינה מספיק טובה ואינה משקפת את הקורה בפועל במפעל.

עמ' 277

BUFFERS –   התורים שלפני לווי והרכבה ולפני צוואר הבקבוק- ע"י שיטת האחסון ניתן לעקוב ולזהות "חומרים" להתחקות אחריהם ולמצוא היכן נתקע החומר.

עמ' 278

יישום מרכזי עבודה שאינם צווארי בקבוק אבל הסדר שבו הם מבצעים ת משימותיהם - חשוב מאוד.

אלו הם משאבים עם אילוצי כושר ייצור, וכל אחד מהם נקרא:

CAPACITY CONSTRAINT RESOURCE   או בקיצור CCR  (בסיכום מופיעCRR).

עד לנקודה זו רוגז ועובדיו ריכזו את מאמאצי השיפור בזוית צרה מדי. הם התאמצו כ"כ לשפר את צווארי הבקבוק, כאשר מה שבעצם היו צריכים לעשות הוא לשפר גם את מרכזי הייצור שיש בהם CCR.

המפתח הוא בידי הייצור. הטכניקות לניהול BUFFERS צריכות לשמש לא רק לאיתור חלקים חסרים מבעוד מועד, הן צריכות לשמש בעיקר למיקוד מאמצי השיפור המקומיים. יש לוודא שהשיפורים יתבצעו במרכזי ה- CCR  כך שתמיד יבטיחו שאלה לא יהפכו להיות צווארי בקבוק בעתיד.

ע"י זיהוי תורים שיטתיים במספר מקומות הוגדרו מספר מרכזים לבדוק "אילוצי כושר ייצור" ואותם יש לשפר כדי להשתפר. מיון נתונים ע"פ סדר כלשהוא, סדר פנימי.

עמ' 293

למנהלים יש לנסות לנהל את החטיבה להרוויח כסף, חתירה תמידית לכיוון המטרה. שיפור מתמיד.

עמ' 295

ההבדל בגישה שננקטה: בעבר, כאשר דיברו על שיפור התכוונו לחיסכון בעלויות - צמצום הוצאות תיפעול נחשב כמדד החשוב ביותר ואילו כיום נחשב מדד התפוקה כמשמעותי ביותר. שונה עולם החשיבות.

עמ' 297

רוגו מונה להיות מנהל החטיבה עקב הצלחתו בשיקום המפעל. הוא אסף את צוותו וביקש מהם לעזור לו למצוא דרך להתוות מדיניות ולהגדיר שיטת ניהול בהתבסס על הדרך שבה הם הצילו את המפעל.

הייתה התמקדות בתהליך עצמו:

התפוקה אינה מושגת בכל חוליה אלא רק בסוף כל הפעולות, מה שקובע את חוזקה של השרשרת הוא החוליה החלשה ביותר!

אם רוצים לשפר את חוזקה של השרשרת, הצעד הראשון הינו לאתר את החוליה החלשה ביותר, כדי לחזק את צוואר הבקבוק, אולם יש לשים לב של יוצרים תורים ב- CCR.

רוגז וצוותו הכינו רשימה של תהליכים שיש לערוך:

1. זיהוי אילוצי המערכת (צווארי הבקבוק)
2. מחליטים כיצד לנצל את אילוצי המערכת (צווארי הבקבוק)
3. מכפיפים את כל היתר להחלטה שלעיל.
4. מצמצמים את מגבלות אילוצי המערכת (צווארי הבקבוק)
5. אם בצעד קודם נשבר צוואר בקבוק (אילוץ) חוזרים לצעד 1 אך אסור להרשות שהאינרציה תגרום לאילוץ במערכת.

עמ' 299

שינוי בהגדרה צוואר בקבוק=> אילוץ

מייצור עוברים לשחרור חומרים. משם עוברים לביקוש שוק וחוזר חלילה.

עמ' 303

מכיוון שצמצם התור ירצה חשיבות התגים (=קדימויות) מעבר לעבודה לפי First in first out ע"פ הרצף המתאים.

עמ' 328

כל ארגון הוקם למטרה מסוימת.

כל ארגון בנוי על יותר מאדם אחד.

הגשמת המטרה של ארגון דורשת מאמצים מתואמים של יותר מאדם אחד.

עמ' 329

תרומתו של כל אדם יחיד להשגת המטרה של הארגון תלויה במידה רבה בביצועיהם של האחרים.

לכן כל ארגון כשרשראות ולא ערימת חוליות.

ככל שארגון מורכב יותר ככה גדלה התלות שבין החוליות השונות, וקטן יותר מספר השרשראות הבלתי תלויות שמהן הוא מורכב.

עמ' 330

לגורמים לכל הבעיות בחטיבה יש לזהות גורם אחד: בעיות יסוד, לזהות את האילוץ, לא לקבוע סולם להופעות שליליות, הכוונה היא לזהות מהו הגורם להן.

האילוצים במפעל היו תבניות ההתנהגות, קווי המדיניות, הכוללים מדדים, מדיניות, נהלים.

עמ' 331

הצעד הראשון - לזהות את בעיית היסוד.

עמ' 333

1. תהליך החשיבה הראשון צריך להוביל אותנו אל התשובה לשאלה "מה לשנות".
2. תהליך החשיבה השני צריך להוביל ותנו אל התשובה לשאלה " את מה לשנות".
3. תהליך החשיבה השלישי יהיה " איך לגרום לשינוי".

יש לדעת כיצד לאתר את בעיית היסוד, אפילו בסביבה מורכבת ביותר יש להיות מסוגלים לבנות ולבדוק פתרונות אשר באמת מחסלים את כל התופעות השליליות בלי ליצור תופעות שליליות חדשות.

מעל לכל יש להצליח לגרום לשינוי, בלי לעורר התנגדות, אלא לעורר התלהבות, יש ללמוד לפתח תהליכי חשיבה ומוטיבציה.

ארגונים - שרשראות עם חוליות תלויות ובלתי תלויות, חוזקה של השרשרת נקבע על פי החוליה החלשה ביותר. זה תמיד נכון בכל דבר בחיים. תמיד צריך לזהות מהי החוליה החלשה.

1. מזהים את צוואר הבקבוק / אילוץ ובעיית היסוד.
2. מחליטים כיצד לנצל את האילוצים.
3. מכפיפים את כל היתר להחלטה שלעיל.
4. מצמצמים את מגבלות אילוצי המערכת.
5. אם נשבר אילוץ חוזרים לשלב 1.