רוצה לחפש? למשל חומוס

יום רביעי, 2 באוקטובר 2013

קופיקס cofix אבן גבירול 92 תל אביב


ב- 30.09.2013 נפתח הקופיקס באבן גבירול, הסניף הראשון בפרוייקט הגרנדיוזי של אבי כץ היזם של הכל בדולר ורשתות קמעונאיות נוספות.
מה הרעיון? מחיר אחיד וזול לכל מוצר - 5 ש"ח. ראינו את התופעה אצל לירן רצון מהפלאפל. השאיפה של היזם - להנגיש את המוצר ללקוח ולשבור את השוק. לא עוד קפה ב- 14 ש"ח.
בימים האחרונים עם פתיחת הסניף הראשון, הרשת היתה מוצפת בכתבות ותגובות ליוזמה. גם העיתונים הכלכליים ומהדורות החדשות לא נשארו חייבים וסיקרו את היוזמה של אבי כץ. תגובות המתחרים היו צוננות והזכירו שהמוצר שלהם איכותי יותר ויש מקום לשבת והסיפור הזה יחלוף במהרה, בטח שאי אפשר לטענתם להרוויח ממכירת קפה ב- 5 ש"ח.

החוויה

המקום עצמו מעוצב כקרון רכבת או נכון יותר כדלפק מזון בקרון רכבת, העיצוב נעים, צעיר, אורבני ולא משאיר מקום לשבת או להישען חלילה על דלפק כלשהו. בחוץ שולחן בר אחד או שניים.
על פחית קוקה קולה אי אפשר להתווכח. הטעם זהה והמחיר 5 ש"ח.
לעניין הגודל / איכות / טעם - הקוראסונים לא נופלים מגודלם של אלו המוצעים ברשתות האחרות דוגמת ארומה, ארקפה, אילנ'ס הסמוך ושאר בתי הקפה השכונתיים והאינטימיים יותר. הקפה מוגש בכוס שנחשבת קטנה, אבל עדיין המחיר נמוך ב- 50% מהפוך קטן בכל מקום אחר. גם הבייגלה והפוקאצ'ות משביעים רצון בגודל ועל הטעם אפשר להתווכח. לא מדובר במאפה עילית קראנצ'י וחלומי אבל בהחלט מספק למי שרוצה להנעים את אחר הצהריים במאפה טעים. הכריכים מסוג המשולשים המוגשים אצל חלקנו בשירות המילואים. בסיסיים, בגודל בינוני - אך שוב מספקים את הסחורה. האייס קפה בגודל של כ- 330 מ"ל (תיקון), אכן לא מדובר בכוס הג'ארה של ארומה שבשקט מחדירה לגוף מאות קלוריות, אלא בכוס צנועה יותר - הטעם והמרקם מצויינים.
בתור הארוך המשתרך בחוץ ברור שחלק הגיעו להרישם בספרי ההיסטוריה וזאת שמאחור התחננה לחברה הביישנית שלה לצלם ולעשות צ'ק אין תוך כדי התלבטות בין תפוזים סחוט, הפוך, בייגלה וקולה ולדעתי בסוף ארזו להם הכל ביחד.
לספקנים, מדובר באלטרנטיבה ראויה לקפה על הדרך, מאפה בוקר או מיץ סחוט של אחר הצהריים.
ובעניין החברתי, המסר ברור. לא עוד עושק, לא עוד כמויות גדולות מהרצוי כדי להשקיט את המצפון שלנו שהרגע נפרדנו מ- 30 ש"ח עבור קפה ומאפה. נשאר רק לקוות שבקופיקס ידעו לשמור על המחיר.

יום שבת, 17 באוגוסט 2013

לצוד פילים - סרט הקולנוע הישראלי של הבמאי רשף לוי - לא מומלץ

אני לא מבקר קולנוע ווהשכלה שלי בתחום מסתכמת בכמה יחידות בגרות בתקשורת המונים בתיכון.
צפינו בסרט ביס פלנט בקניון איילון.

כבר בדקות הראשונות של הסרט, התחושה היא שמישהו פה לא השקיע. התחושה היא של סרט גמר של בוגרי החוג לקלונוע איפשהו, וברמה הנמוכה ביותר.
העלילה (או אוסף הסצנות שצולמו במקרה לסרט אחד) מספרת על בן לאבא שמת כעובד אבטחה בבנק. יתמות. יחסי בן - אמא - בן זוג חדש, קשיים כלכליים, חרם חברתי, סכסוך משפחתי ושוד בנק. אבל כל זה בכותרות ראשיות בלבד.
הרבה נושאים, שניתן היה להעמיק בהם בסרט באורך של 100 שעות, אבל לא זה המקום.
השחקנים הראשיים, מוני מושונוב וששון גבאי באחת מההופעות המביכות ביותר שלהם.
במילים הכי פשוטות, הם לא משחקים בסרט. אין דמויות.
כצופה, לא הרגשתי שאני מאמין לדמות, שכל אחד מהם, מנסה לשחק. התחושה שלי היתה שאני צופה ב"חייך אכלת אותה" של יהודה ברקן.  
המסר שקיבלתי היה, שהם פשוט זורמים עם התסריט, ולא מתאמצים.
לא נשאבתי למסך, לא נכנסתי לסיטואציה, לא הרגשתי ששום צד או תא במוח שלי השתתף בפעולת עיבוד כלשהי.
כי לא היה צורך. הכל צפוי, ברור, ידוע, נבוב, נמוך מהדרגה הכי הכי נמוכה שראיתי.
החלק שלדעתי הוא שיא השיאים הנמוכים בסרט היא הסצנה, שחוזרת על עצמה נדמה לי פעמיים או יותר, שבה בחורה צעירה - סיגי - (רותם זיסמן - כהן) משמשת כשוטפת זקנים תשושים בבית אבות. היא מבצעת את עבודתה תוך כדי האזנה למוסיקה באוזניות וריקוד חושני. ברקע, מוני מושונוב מתרגם לסובבים אותו מה הוא רואה "... היא נימפומנית... היא לא קיבלה...". כמובן שסיגי לובשת טייץ צמוד בצבע טורקיז זועק ובקלוז אפ הישר לאחוריה וכך אי אפשר שלא להבחין בחוטיני בו היא חמושה. 
אני לא פעיל פמיניסטי (אני כן בעד שיוויון ולא חושב שמקום האישה במטבח), אבל לא יכולתי שלא להיגעל מהשימוש בסטריאוטיפ הנשי, האובייקט המיני, ההחפצה, שהוגש באופן כל כך מבזה ובוטה.
העיקר שתהיה בחורה, חוטיני, גופיה וידברו קצת מלוכלך - הרייטינג כבר יבוא. 

הסרט מוגדר כ"קומדיה" בשבילי זו היתה טרגדיה.



יום שני, 17 ביוני 2013

אוליברי olivery אבן גבירול

סלט רחוב סיציליאני
סביר להניח, שמבקרי מסעדות בכירים יגדירו את האוליברי כפיצרייה שכונתית ותו לא. ואכן, אין מדובר במסעדת שף איטלקית דוגמת פרונטו ואחרות או כמי שמתיימרת להיות ככזו.
אוליברי היא מסעדה איטלקית פשוטה ונגישה ברמה של אמורה מיו ורוסטיקו. כל אחד יכול למצוא מנה לטעמו בתפריט ללא התחכמויות מיותרות ומילים גבוהות.
בתפריט של אוליברי אפשר למצוא מנות ראשונות בסיסיות, פסטות, פיצות שמוכנות בטאבון, ניוקי, לזניה, מנה אחת או שתיים בשריות וקינוחים.

ביקרנו במקום בארבע פעמים שונות בחצי השנה האחרונה, בכל פעם היינו מרוצים מחדש והרגשנו שאנחנו מקבלים תמורה לכסף שלנו.

הלחם הסיציאלני שמגישים באוליברי מצויין וממכר, מוגש עם שמן זית וחמאה, המחיר קצת יקר (19 ש"ח) אבל לא מדובר בפרוסות לחם מוכרות מכל מסעדה אחרת.
במנות ראשונות אין יותר מידי אופציות ולכן חזרנו אל סלט הרחוב הסיציאלני שמורכב בעיקר מעגבניות שרי ועלים ירוקים, קישוא (זוקיני) והוא מעולה בשילוב עם גבינת העיזים והבלסמי.
פפרדלה פטריות, מנה מעולה לאוהבי פטריות ולמי שלא אז לא כדאי כי המנה עמוסה בפטריות.
פיצה חצילים (48 ש"ח לגודל רגיל) שהזמנו באחת הפעמים היתה לא לטעמנו כי החציל היה מר ולא מוכן כיאות, אבל אל דאגה המנה הוחלפה ללא שיהוי...
לעומתה, הפיצה הירוקה מצויינת, עשויה עם רוטב תרד, זיתי קלמטה, קוביות עגבניות וגבינת עיזים ומוצרלה. אגב את הפיצות אפשר להזמין בשני גדלים, ואפשר לומר שגם הקטנה מביניהן מספיקה לבעלי קיבה רגילה.
ניוקי ארטישוק היה מעולה, עשוי ברוטב ערמונים ויין לבן.


הפיצה הירוקה



קינוחים לא טעמנו עדיין (אחרי כל הבצקים זה לא פשוט...), אבל הטירמיסו על הכוונת שלנו.

בקיצור, אם בא לכם לאכול אוכל איטלקי טוב בלי פלצנות יתר ובלי לקרוע את הכיס, באוירה ביתית ולא מחייבת זה המקום.

עוד משהו, מאתיים מטר מהאוליברי ממוקמת מסעדה איטלקית נוספת - רוסטיקו. בשתי פעמים שונות שביקרנו במקום התאכזבנו. אמנם האוירה שם יותר רומנטית ומחייבת. אבל, המנות קטנות ולא מצדיקות את המחיר, הטעם הוא עניין אישי, אבל לא עולה לגבהים, ואנחנו הגדרנו את המקום כמלכודת תיירים בעיקר בשל המחירים הגבוהים למנות קטנות ופשוטות.


יום שלישי, 4 ביוני 2013

חומוס הכרמל 11 - ביקור מהיר

יום שישי, 15:30 אני בשוק הכרמל... נזכר שיש שמועות על חומוס בתוך בית כנסת לשעבר. מחפש במפות גוגל חומוס הכרמל ומגיע לכתובת הכרמל 11, נעזר בוויז עומד בנקודה ולא מזהה את המקום, הבסטות והשוק ההומה מסתירים את השלט. בסוף אני מזהה את השלט של החומוס הכי טוב שאכלתי לאחרונה (כמובן אחרי אבו חסן עלי קראוון).
אני נכנס, ומזמין חומוס בצלחת. עשרה שקלים. 10 ש"ח. 2 פיתות בתוך שקית נייר חומה. החמוצים מגיעים עם החומוס הכל ביחד. חסכוני. המרקם מצויין, חלק. הטעם עשיר. הפיתות טריות. מה עוד צריך לבקש?
המקום עצמו מציג שולחנות וספסלי בית כנסת. מעץ. או כיסאות רגילים. התפאורה תזכיר לכם בית כנסת שכונתי ישן.
מרקם חלק ופיתות טריות בשקית חומה
חומוס בית כנסת

























גם ללא השוואה כמחיר מול איכות החומוס מצויין. גם אם המחיר היה 20 ש"ח.
החומוס טעים והמחיר מצויין. אני חוזר!!! 

יום ראשון, 5 במאי 2013

בורקס עמיקם אבן גבירול 21 תל אביב

קריספי ומופחת שומן אבל טעם חלש


הסניף ממוקם על רחוב אבן גבירול פינת דיזינגוף ברצף של פיצוציה פלאפל, בורקס עמיקם וסניף של עד העצם אקספרס. למקום הגעתי לאחר רכישת קופון ששוויו 36 ש"ח בעלות 18 ש"ח באתר של גרופון.

למי שחשוב המקום כשר והבונוס - פתוח 24 שעות.
המקום מציע בורקס גבינה, בורקס גבינה ותרד או גבינה עם זיתים.
ולמי שחייב יש גם בורקס תפוח אדמה.
הבורקס של עמיקם אינו בורקס מבצק עלים, אלא שילוב של בצק עלים ובצק פילו עם מעט מאוד מרגרינה. ההרגשה בסיום האכילה בהחלט קלילה ולא מזכירה שהרגע נגסת בבורקס שערכו הקלורי מוערך במאות יחידות אנרגיה.
הזמנתי בורקס גבינה שהוגש חם תודות לפלטה שמחוממת תמיד והתיישבתי על הבר. הקופון כלל בורקס קומפלט כלומר הבורקס מגיע עם מלפפון חמוץ מעט מאוד עגבניות מגורדות, סחוג ביתי, ביצה קשה וטחינה. אני בחרתי במיץ תפוזים אך הקופון אפשר גם יוגורט. בסוף קינוח... אזכיר בהמשך.
הבורקס כאמור עשוי משילוב של בצקים מופחתי שומן, קריספי מאוד, אך לטעמי היה אנמי. חסר את עוקץ הבורקס, הטעם המעט מלוח שמציף אותך בנגיסה של כל בורקס שווה. כאן היה חסר לי ולכן כבר אומר שאם חשקה נפשכם בבורקס לפנים זה לא המקום. אבל אם חשקה נפשכם במלבי זה בהחלט המקום. ניגשתי עצמאית למקרר ובחרתי קינוח גם את הרוטב האדום העשוי מסירופ מוכר ופשוט מזגתי בעצמי והוספתי קוקוס.
הטעם היה חלומי, המרקס נפלא, אחיד ומרגיש כמו גבינת מסקרפונה בקינוח הטירמיסו של הקופי בר. נהדר!
לסיכום, הבורקס בסדר ומטה, מי שנייד עדיף לקפוץ בשעות הבוקר לאלי גן עדן בשד' יפו פינת דרך בן צבי ולהתעלף מבורקס נהדר. לעמיקם, תשאירו את הקינוח.

מלבי חלומי

יום שני, 15 באפריל 2013

שווארמה דבוש - אבן גבירול 64 תל אביב

הסניף הזה של דבוש ממוקם בפינת הרחובות אבן גבירול 64 וצייטלין בתל אביב (מול כיכר רבין לכיוון מזרח). דבוש מציע שווארמה בלבד, בפיתה, בגט, לאפה. ניתן להוסיף ב 1 ש"ח מנת צ'יפס בשקית.
אין פלאפל, אין פיצה ואין סביח. רק שווארמה.
המקום מלא כמעט תמיד, בטח בשעות השיא. סגור בשבת.
פיתה מלאה בשווארמה דבוש


איך הטעם?
השווארמה של דבוש - הודו בלבד - מתובלת היטב, ונחתכם עסיסית ומעט קריספית. החיתוך נעשה באמצעות רובוט.
כמות הבשר במנה מכובדת ומצדיקה את המחיר.
הסלטים בסיסיים וכוללים, בצל עם סומק, מלפפון חמוץ וכרוב בסגול ולבן.

המחיר בדבוש עולה בקצב הביקוש לשווארמה (29 ש"ח בביקור האחרון). ויש קצב. אל תתפלאו עם כל פעם שתגיעו המחיר יעלה.